תרשים מודל גש"ר תמי"ד

 מודל גש"ר תמי"ד מורכב מחמישה מימדים אשר ביניהם ממוקמת התחושה המרגשת. תחושה זו, היא המחברת ומגשרת בין כולם. התחושה המורגשת היא למעשה הציר המניע את תהליך ההתמקדות באמצעות המימדים האחרים. כל מימד דומה לגלגל המסתובב בזמנו על הציר, אך ללא תנועת הציר, לא יזוז הגלגל. הוא יהיה קיים אך לא ינוע.

 מרכיבי המודל :

כל מימד מתוך חמשת המימדים במודל – גוף, שכל, רגש, יחסים ודמיון, כולל בתוכו את מגוון אפשרויות העבודה בתהליך ההתמקדות:

גוף :   -   סוגים של תנועות : תנועה במרחב, תנועה איטית, תנועה קוטבית,              תנועה  פנימית,      תנועה  ספונטאנית

            -         תנוחות גוף

-         ביטוי קולי

-         דחפים פיזיים גופניים למשל לדחוף, לתפוס, להחזיק

-         דחפים הקשורים לתגובות הישרדותיות  Fight, Flight, Freeze

-         חמשת החושים – מגע, ראיה, שמיעה, טעם וריח   

-         נשימה – שאיפה, נשיפה, כיווץ, התרחבות

-         כאבים פיזיים, סימפטומים גופניים, מיחושים פסיכוסומאטיים

שכל :    -    מחשבות

            -     רעיונות

-       הבנות תובנות

-       משמעות ( Meaning )

-        הסברים וסיפורים

-        ידע

-        אמונות

-        דעות

רגש : טווח הרגשות המלא – כעס, עצב, פחד, אשמה, קנאה, בושה, שמחה, אהבה וכד'

יחסים : מימד בין אישי- כל מה שמבטא את האינטראקציה הבינאישית בין מטפל ולמטופל כאן ועכשו. היחסים היחידים שאינם זכרונות, תמונות, מחשבות או פנטזיות, הם היחסים במתקיימים בזמן אמת במרחב הטיפולי.  

דמיון :    -     דימויים

-        תמונות

-         זיכרונות

-         דמיון ופנטזיה

-         חזיונות

-         הבזקים

-         סמלים וצורות

-         צבעים

ארבעת מהמימדים עוסקים בתהליך התוך אישי – גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות ודמיון. המימד החמישי - יחסים, עוסק בתהליך הבין אישי.

בעת הטיפול על פי גישת התרפיה מוכוונת התמקדות (Focusing-Oriented Therapy  ), נע המטופל בין המימד לתחושה המורגשת , ובין מימד למימד. הדבר יודגם בהמשך המאמר.

 

ארבעה היבטים שמעלה מודל גש"ר תמי"ד :

התייחסות המטפל למודל תוך כדי התהליך הטיפולי בתרפיה מוכוונת התמקדות מעלה מספר היבטים :

1. המודל מתווה דרך להתנהלות מערכתית בזמן הטיפול. הוא מאפשר "מבט על" והתבוננות מנקודת מבט צופה לא רק על ציר העומק, המייחד את תהליך ההתמקדות, אלא גם על ציר הרוחב המתבונן כיצד מתרחשת תנועה בין התחושה המורגשת לשאר המימדים הלוך ושוב, ובינם לבין עצמם. התייחסות רחבה זו יוצרת עומק ורב מימדיות לתהליך כולו.

 2. המודל מאפשר בחינה והרחבת דרכי התגובה של אדם. דרך המודל ניתן לבחון את דרכי התגובה העיקריות של אדם  מסוים ובסיטואציה מסוימת, וכן ולהרחיב את אפשרויות התגובה של האדם בתוך התהליך הטיפולי ואולי אף בחיים בכלל. בחינה והרחבה זו מאפשרים תנועה המקדמת את התהליך הטיפולי. תנועה זו מאפשרת התכוונות לתחושה המורגשת ומאפשרת שינוי.

הדבר החשוב ביותר שמודגש כאן הוא שההבנה והמודעות למודל מאפשרת למטפל להחזיק עבור המטופל את האפשרויות הפוטנציאליות של ההתמודדות, של התנועה קדימה, ובא בעת את הנוכחות עם המתרחש כרגע, את ה"להיות עם" .... התחושה המורגשת אשר בסופו של דבר יוצרת את השינוי.

השינוי כפי שאומר ג'נדלין  אכן מתרחש באמצעות תפנית גופנית. " אחת התוצאות של תהליך ההתמקדות היא להעלות שביבי מידע אישיים חבויים אל מישור הערנות המודעת. אין זו התוצאה החשובה ביותר. תפנית גופנית, השינוי בתחושה המורגשת, הוא לב ליבו של התהליך. העלאת המידע הקשור לתחושות הגוף – ה" העברה" של מידע זה למעשה מהגוף להכרה, היא הדבר החשוב." ( ג'נדלין, 1978ע"מ 83 ).

 3. התהליך יחל תמיד במימד שקל יותר למטופל. התהליך ינוע בדרך מופלאה דרך המימדים השונים על פי נטייתו של אדם. אדם שכלתני יותר יטה לכיוון מימדי השכל ודמיון. אדם רגשי יטה לכיוון הרגש, אדם תחושתי יטה יותר לכיוון הגוף והתחושות. המודל יכול לסייע למטפל המתבונן על התהליך, לעקוב אחר התנועה בין המימדים ולהיעזר בעת הצורך בשאלות דיאלוג המקלות על המטופל ולא מאתגרות אותו במקום שמתקשה או בלתי אפשרי בשבילו. היבט זה יודגם בהמשך המאמר.

 4. התייחסות למימדים מכשירה את הקרקע להתהוות הרב מימדית של התחושה המורגשת.  ג'נדלין אומר: "למרות שתחושה גופנית כזו מגיעה כהרגשה אחת, אנו יכולים להרגיש שהיא מכילה מורכבות." ( ג'נדלין, 1993 ע"מ 24). התייחסות למימדים בעת התהליך, מכינה את הקרקע להתהוות התחושה המורגשת ולהבאת המורכבות הזו לידי ביטוי. הנוכחות, השהיה בכל מימד והתנועה בין המימדים לתחושה המורגשת מאפשרת לכל המורכבות של התחושה המורגשת פשוט להיות.

התבוננות בדפוסים ודרכי התגובה

ניתן להתבונן בתהליך הטיפולי, ולעקוב אחר דרכי התגובה של המטופל. המטפל והמטופל עשויים לבחון באמצעות התבוננות זו, מה הן דרכי התגובה העיקריות של המטופל – האם השכל הוא דפוס תגובה דומיננטי, אולי הרגש, אולי עולם הדימויים. אולי למטופל מספר דפוסי תגובה דומיננטיים אשר הוא נע ביניהם בהתאם לסיטואציה ולנסיבות. בכל מקרה, בתהליך ההתמקדות תכוון תשומת הלב מהמימד אל התחושה הגופנית המורגשת.

לעיתים המעבר ממימד כל שהוא ל"תחושה מורגשת" הוא טבעי למטופל, אך לעיתים המטפל יסייע באמצעות השאלה :

כשאתה שם לב למחשבה/דימוי/רגש/... , איזו תחושה גופנית ( פנימית ) עולה?

שאלה זו יוצרת תנועה קדימה לכיוון התחושה המורגשת. המטופל כתגובה לשאלה זו, לוקח את תשומת ליבו לגוף, נמצא שם בנוכחות...... עם תשומת ליבו עד שמגיעה תחושה מורגשת, עד שמתפתחת הרגשה גופנית פנימית.

להמחשת הנאמר, להלן דוגמא לתהליך על פי גישת תרפיה מוכוונת התמקדות :

מטופלת : אני לוקחת את תשומת ליבי למרכז הגוף. ..... ( שתיקה )

               אני שמה לב לגוש שנמצא בבית החזה. ...

               הגוש הזה עוצר את הנשימה שלי.....

               כמו גוש של אבן. בגודל אגרוף , כבד ... כבד....( שתיקה )

מטפלת  :    את שמה לב לגוש שנמצא בבית החזה שלך, כמו אבן...כבד.....

מטופלת : כן..... ( שתיקה )

       אני רואה את עצמי מחכה לאבא שלי. בסלון הבית הקודם שלנו, משחקת, בערךבגיל  7-8       אני זוכרת שכל הזמן חיכיתי לו. חיכיתי שיפתח את הדלת ויכנס.  

מטפלת : כשאת נזכרת שכל הזמן חיכית לאבא שיפתח את הדלת ויכנס, איזו תחושה גופנית
             עולה?

מטופלת: ( שתיקה ).........       

              אני מרגישה התכווצות בבטן. בחלק העליון שלה.....

              ( שתיקה )......

              זו תחושה של געגוע.....

מטפלת :  אהממ.... תחושה של געגוע...

מטופלת : ( שתיקה )......חיכיתי לו הרבה שנים........

              ( שתיקה )........אני מרגישה עצבות גדולה.....

ניתן לראות בדוגמא זו, שהמתמקדת מרגישה תחילה הרגשה פיזית בגוף. זו אינה תחושה מורגשת אלא הרגשה פיזית – גוש בבית החזה שעוצר את הנשימה....

השלב הבא הוא שההרגשה הפיזית מתחלפת בדימוי – גוש אבן בגודל אגרוף... כבד...

השלב הבא הוא שהדימוי מתחלף בזיכרון – אני רואה עצמי מחכה לאבא שלי.....

המטפלת שואלת : כשאת נזכרת שכל הזמן חיכית לאבא שיפתח את הדלת ויכנס, איזו תחושה גופנית עולה?

המתמקדת חוזרת עם תשומת הלב לגוף – התכווצות בבטן....

השלב הבא הוא שעולה תחושה מורגשת ( Felt Sense ) – הרגשה של געגוע.....

השלב הבא הוא שעולה הבנה או ידיעה – חיכיתי לו הרבה שנים....

ושוב תחושה מורגשת ( Felt Sense ) – אני מרגישה עצבות גדולה....

עולה תחושה של עצבות שהיא מורכבת יותר מעצב ( רגש ) וכוללת אותו.  עצבות היא הרגשה שנובעת מהמצב – זוהי תחושה מורגשת.

 ג'נדלין מתייחס בספרו "התמקדות" לאבחנה בין תחושה מורגשת לרגש (ג'נדלין 1978, ע"מ 22 ) : "תחושה מורגשת איננה רגש, שהרי ביכולתנו לזהות רגשות. אנו יודעים מתי אנו כועסים, מתי אנו עצובים או שמחים. תחושה מורגשת היא דבר מה שאיננו מזהים בתחילה- היא מעורפלת ואפלולית. אנו מרגישים שהיא בעלת משמעות, אך היא בלתי מוכרת. זוהי תחושתו של הגוף לנוכח חוויה בעלת משמעות."

 ניתן לראות את המעבר ממימד למימד :

 גוף  ---- דימוי ---- זיכרון  ---- גוף  ----- תחושה מורגשת  ---- הבנה ---- תחושה מורגשת

התהליך מתפתח דרך התנועה בין המימדים והשהיה, הנוכחות בכל מימד. התחושה המורגשת תמיד עולה מתוך תחושה פנימית גופנית.

בתהליך ההתמקדות נוצרת תנועה קדימה(Carrying Forward) . ג'נדלין אומר "תנועה קדימה איננה משהו אותו אנחנו מבטאים במילים בלבד. זו למעשה התנסות שתאפשר לשלם  (the whole) להיות כפי שהוא צריך להיות מטבע בריאתו" (ג'נדלין,1996 ע"מ 38). ההתמקדות בתחושה המורגשת מקדמת את מה שצריך להיות כפי שהוא צריך להיות. המעברים ממימד למימד, ומהמימדים לתחושה המורגשת, נושאים את ה......קדימה, את השינוי.

המטפלת מלווה את המתמקדת בהדהוד של דבריה. ההדהוד מאפשר להגיש בחזרה את הנאמר לאישור הגוף. "כל המילים, המשפטים, הדימויים, הרעיונות שעולים מתוך תחושת הגוף, צריכים להיות מוגשים בחזרה לתחושת הגוף לאישור. בדיקת הדברים בגוף תקדם אתכם בצורה עמוקה ומרוכזת מאד" ( ויזר קורנל,1996 ע"מ 47 ). להדהד, אומר ג'נדלין, היא דרך נדירה ועוצמתית, לאפשר למטופלים ללכת קדימה, לתוך החוויה שלהם. זוהי דרך להיות כמה שיותר קרוב למישהו, בלי לשים עליו משהו שאינו שלו (ג'נדלין,1996 ).