אחרית דבר לספרו של טימותי בטלר " לצאת מתקיעות" בהוצאת אופוס/פקר ( 2011 ), נכתבה על ידי ליאורה בר-נתן. טימותי בטלר העוסק בפסיכולוגיה וייעוץ, מנהל תוכנית פיתוח קריירה בפקולטה לעסקים באוניברסיטת הארוורד
אחרית דבר לספר "לצאת מתקיעות" / טימותי בטלר
מאת ליאורה בר-נתן
| הקריאה בספר "לצאת מתקיעות" ריגשה אותי מאוד. טימותי בטלר, פסיכולוג העוסק בפיתוח קריירה, מרחיב בספרו על גישת ההתמקדות FOCUSING שהגה יוג'ין ט. ג'נדלין ומדגיש את עוצמתה. בעבודתי כמטפלת, כיועצת וכמנחה אני מוקירה ומודעת לתוצאותיה המשמעותיות של גישת ההתמקדות.
נתבקשתי לקרוא את הספר ולכתוב לו אחרית דבר ואכן קראתי את הפרקים בנשימה אחת, וסימנתי משפטים ורעיונות לשימוש עצמי וליישום. אולם ככל שחווית הקריאה של הספר הייתה קולחת, מעניינת ומפרה, כך התגברו בתוכי תחושות הקושי, התקיעות והרפיון.
איך אוכל לכתוב מאמר לספר הנפלא הזה? שאלתי את עצמי. הרי היכולת שלי להתנסח ולבטא את רעיונותיי בכתב מוגבלת, והמאמץ שאני משקיעה בכתיבה הוא אדיר. הרגשתי שאני עומדת בפני משימה בלתי אפשרית ואינני יכולה לזוז. מאמר זה נוצר מתוך הקושי שלי לכתוב אותו, מתוך המבוי הסתום, והתקיעות האישית שלי בכל הקשור ליכולת לבטא את עצמי בכתב.
לפני שנים רבות למדתי לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת ת"א ועבדתי בתחום במשך כמה שנים עד שבשלב מסוים עשיתי שינוי בחיי. למדתי פסיכותרפיה גופנית במשך חמש שנים והתמחיתי בגישה של תרפיה מוכוונת התמקדות Focusing-Oriented Therapy
שהגה פרופ' יוג'ין ג'נדלין, וכיום הנני מוסמכת ומסמיכה מורשה מטעם המכון הבין לאומי להתמקדות.
גישת ההתמקדות פותחה בשנות ה-60 ע"י ג'נדלין ותלמידיו שניסו לחקור ולבדוק מדוע טיפול פסיכולוגי נכשל לעתים קרובות כל כך, במשימתו לחולל שינוי אמִתי בחייהם של בני אדם.במחקר שהתבסס על אלפי פגישות מוקלטות, נמצא כי השוני בין מטופלים שמצליחים לעשות שינוי בחייהם כתוצאה מתהליך טיפולי, ובין אלו שאינם מצליחים לעשות זאת, נעוץ בעיקר במה שעושים המטופלים בתוכם פנימה, בעזרת מודעותם למתרחש בתוכם. ג'נדלין זיהה את התהליך הזה וקרא לו בשם "התמקדות." בעקבות תגלית זו, ג'נדלין חיפש ומצא דרך ללמד מטפלים ומטופלים לעשות באופן מודע את מה שחלקם עושים באופן טבעי.
|
במאמרו Three assertions about the body מציג ג'נדלין שלושה פרמטרים להגדרה וזיהוי של חוויית התחושה המורגשת:
- החוויה מורגשת ואינה מדוברת או נראית. היא אינה מורכבת ממילים או דימויים אלא מתחושה גופנית.
- החוויה אינה מתאימה לשמות הנפוצים או לקטגוריות הנפוצות לרגשות והינה תחושה ייחודית של אדם זה או של מצב זה.
- גם אם תחושה גופנית כזו מגיעה כהרגשה אחת, אנו יכולים להרגיש שהיא מכילה מורכבות.
תחושה מורגשת הינה יכולת טבעית עִמה אנו נולדים. השהייה עם התחושה המורגשת שלנו שהיא לעתים עמומה, לא ברורה, עד להתגבשותה, מאפשרת התרחשות של תפנית גופנית (Felt Shift) ומחוללת שינוי. זוהי דרכו הטבעית של האורגניזם לרפא עצמו, להתרחב. כשאנו מעניקים לתחושה הפנימית את המרחב הדרוש לה, היא תייצר, באופן טבעי, תנועה המקדמת ריפוי.
אן ויזר קורנל, תלמידתו של ג'נדלין ומורה מובילה בזכות עצמה, כותבת :
|
| תהליך ההתמקדות מאפשר לנו לחזור למקורות התחושתיים שלנו, ליכולת הבסיסית לחוש כל רגע ורגע ולשהות בו. השהייה מאפשרת לנו להיפתח בפני התחושה, כאילו הייתה התחושה חבר פנימי שאנו לומדים להכיר ולהתיידד עימו. הנוכחות הזו מרפאת.
כשנתבקשתי לכתוב מאמר לספר זה, חשתי את תחושת התקיעות. כדי להתמודד עם תחושה זו החלטתי לקחת לעצמי זמן לתהליך של התמקדות עצמית. בתום התהליך החלטתי שהדרך הטובה ביותר להסביר את תהליך ההתמקדות כפי שמגדיר אותו ג'נדלין, היא לתאר לקוראי הספר את תחושת התקיעות והמבוי הסתום שחשתי לפני כתיבת המאמר ולהסביר את השלבים השונים שחוויתי, ברוח גישתו של יוג'ין ג'נדלין וכפי שמיושמת בספרו של בטלר.
ג'נדלין מגדיר שישה שלבים (או תנועות) העשויים להתרחש כמה פעמים לאורך תהליך ההתמקדות :
1. פינוי המרחב הפנימי ליצירת מרווח מסוים בין המתמקד לבין הבעיה/הבעיות שיש לו
2. תחושה מורגשת של טיב הבעיה
3. מציאת המפתח ( ידית ) של התחושה המורגשת
4. הדהוד ( החזרת המילים על ידי חזרה עליהם ) המפתח והתחושה המורגשת
5. הצגת שאלות לתחושה המורגשת
|
| בתיאור התהליך שעברתי, ניתן לראות את התרחשות התנועות (השלבים) והמעבר מאחת לשנייה תוך כדי תהליך. התהליך עצמו מוצג בעמודה הימנית. ההסבר עליו והפניית תשומת הלב לשלבים, מוצגים בעמודה השמאלית : |
| |
| תהליך ההתמקדות שלי |
נקודות לתשומת לב |
| בתחילת התהליך אני לוקחת לעצמי זמן למצוא את המקום הנוח בגוף. חשה את נקודות המגע של הגב עם הכסא, האגן והישבנים חשים את מגע הכסא מתחתם, הידיים נתמכות על-ידי המשענות וכפות הרגליים על האדמה. |
התמקדות בתחושות הגופניות החיצוניות במטרה לאפשר לגוף נוחות מרבית וקרקוע, כדי שאוכל להפנות את תשומת הלב לתחושות הגופניות הפנימיות. אם תהיה הפרעה פיזית, היא תמשוך את תשומת לבי במשך התהליך. |
| המקום הנוח ביותר בגוף כרגע, הוא האזור הנתמך של הגב התחתון. הרגשת הנוחות מתרכזת שם. זו הרגשה טובה שהכסא תומך בגב. עולה המילה החזקה. שוהה זמן מה עם התחושה ומרגישה שהנשימה נפתחת. יש הקלה.. |
מציאת המקום הנוח בגוף מאפשרת להרפות, לשחרר ולהתרחב דרך התחושה המורגשת.
המילה "החזקה" מהווה מפתח או ידית כפי שג'נדלין מכנה זאת, לתחושה המורגשת המתהווה כרגע. השהייהעם התחושה מאפשרת לה להיפתח. |
| הספר... אני צריכה לכתוב מאמר לספר....
תחושה הולכת ומתגברת של לחץ בכתפיים ושרירי הידיים המכווצים.
עולה תחושה של פיזור... בלבול..
|
חזרה לנושא שבו אני מתמקדת
החזרת שימת הלב לגוף, תיאור התחושות עד שעולה "תחושה מורגשת" (של פיזור ובלבול).
|
| ...צריכה לכתוב את המאמר לספר, צריכה לכתוב הצעה לכנס באוניברסיטת חיפה, לוודא שיהיו מספיק משתתפים לקורס שיחל בדצמבר ולזה שיחל בינואר... נוסעת בעוד עשרה ימים לכנס בווינה... הילדים... הזוגיות ...
שמה לב שהשרירים בגופי מתכווצים ומרגישה לחץ.
איך אכתוב את המאמר, מאין אתחיל? מתקשה להושיב את עצמי, להתרכז...
היכן בגוף אני חשה את התחושה הזו?
בבטן. הבטן מתערבלת, מתהפכת.
|
עולות מחשבות. מפנה תשומת לב לגוף (לחץ), שוב מחשבות ושוב שימת לב לגוף. תיאור התחושות, תנועה בין מחשבות לגוף ובין גוף למחשבות. |
| אני שמה לב שכף ידי השמאלית מונחת על הבטן. מחממת... תחושה של גבול, של שמירה. יש מעט הקלה.
שוהה עם התחושה ושמה לב שכף היד באופן ספונטני יוצרת תנועות מעגליות של ליטוף הבטן עם כיוון השעון.
עולה המילה אינקובציה. שהייה. כמו משהו שמתהווה. תחושה לא ברורה, עמומה בבטן.. משהו מתהווה
|
הפניה של תשומת הלב לגוף.
שימת לב לתנועות ספונטניות של הגוף ושהייה עם התחושה הפנימית - גופנית.
עולה תחושה המורגשת של אינקובציה, שהייה. התחושה המורגשת היא לעתים קרובות עמומה, מתהווה. |
| לוקחת זמן מה לשהות בתחושה... שתיקה..
עולה המשפט: "יש לי להציע רק את מה שאני". חוזרת עליו "יש לי להציע רק את מה שאני".
זה מנחם. אני שקטה.
שואלת את עצמי: איך הגוף שלי יודע שאני שקטה?
הגוף שלי מאד שקט – הכתפיים רפויות היד שלי על הבטן.
המשפט מרגיע.
חוזרת עליו - "יש לי להציע רק את מה שאני".
|
שהייה עם התחושה הפנימית-גופנית השהייה עם התחושה הפנימית גופנית מאפשרת למשפט ולתובנה לעלות. המשפט מרגיע ומעלה תחושה של נחמה ושקט.
הפניית תשומת הלב לגוף לביסוס התחושה הפנימית – גופנית
|
| לפתע אני נזכרת בתלמידה שלי שהייתה חסרת ביטחון מאוד. זה מנע ממנה להמשיך ולהתפתח בתחום ההתמקדות. היא חשה כל הזמן שהיא לא בסדר ואינה מצליחה להתמקד. זה מנע ממנה להמשיך... |
התחושה הפנימית מעלה זיכרון. |
| חשה כעת חוסר ביטחון. כרגע הסיטואציה הזאת של כתיבה לספר שכתב דר' בטלר, מעלה תחושה של חוסר בטחון.
הכתיבה שלו נפלאה. התחושה שהכתיבה שלו נפלאה כל כך בעיני, יוצרת אצלי תחושה של חוסר ביטחון. ההשוואה שלי אל מול הכתיבה שלו.
אני מרגישה קטנה מאוד. במבוי סתום.
רוצה להיות רגע במבוי הסתום הזה, פשוט להיות עם זה. מבוי סתום זאת מילה שגם הוא השתמש בה. לוקחת לזה זמן... שתיקה..
|
התחושה המורגשת היא של חוסר ביטחון. ההשוואה מעלה תחושה של מבוי סתום. שהייה בתחושה הזו... |
| עולה בי דימוי: אני יושבת בבור בקוטר של חצי מטר ועומק של חצי מטר. יושבת בלי לנוע. הדפנות של הבור לוחצות על הגוף, על הידיים ועל הגב. יושבת מכווצת, ידיי עוטפות את ברכיי וראשי שפוף ונשען על הברכיים.
טובלת בתחושה של ייאוש... שתיקה...
פשוט נותנת לעצמי להיות שם ולראות איפה בגוף מרגישה תחושה זו – בכתפיים ובידיים. השרירים רפויים. שתיקה..
|
עולה דימוי, הדימוי מביא לתחושה גופנית –פנימית.
שהייה עם התחושה והעברת שימת הלב לגוף
|
| ומה קורה בשאר הגוף?
מרגישה שהבור מחזיק את גבי. מרגישה לחץ של הדפנות על האזור התחתון בגב. שתיקה..
מתיישרת בכסא. מרגישה פיזית את הכסא נוגע בגב. הנשימה נפתחת. לוקחת זמן להיות עם הרגשה לא ברורה שעולה... שתיקה..
|
הרחבה של נקודת המבט הפנימית-גופנית. תשומת הלב כמו מוצאת משאב גופני. השהייה עם התחושה הלא ברורה מביאה להתרחבות הנשימה. |
| מרגישה שאני צריכה תמיכה פיזית מבחוץ. החוץ עוזר לפנים. מבנה פיזי מבחוץ תומך. הבור תומך ברפיון. הכסא תומך בגב ותומך בתחושת הרפיון. |
עולה רצון לתמיכה, לשינוי. תחושה גופנית- פנימית של צורך בתמיכה.
לוקחת את תשומת הלב לגוף ושוהה עם התחושה.
|
| אולי מסגרת תתמוך בכתיבה. אקדיש לכתיבה מספר דקות כל יום.
כשאני אומרת את זה אני חשה באנרגיה,
במשהו שעולה מלמטה למעלה.
לקחת זמן מוגדר שתומך ברפיון של הכתיבה. מסגרת הזמן המיועדת לכתיבה, מורגשת כמו דפנות הבור המחזיקות את הייאוש והרפיון. ... הנשימה נפתחת... שתיקה..
אני שוב כמו בבור ויכולה להרגיש את התמיכה של הזמן... של המסגרת ברפיון .. |
עולות מחשבות. שימת לב למה שקורה בגוף ומתרחשתתפנית פנימית – Felt Shift, כפי שקורא לזה ג'נדלין. המערכת האורגנית מוצאת את הדרך לריפוי, לשינוי. |
| רוצה לתת לזה זמן להתהוות ...
שתיקה..
עולה בי דימוי של ניצן קטן בתחתית הבטן. ירוק, בהיר, צבעו יפה.
רואה את עצמי בבור כשמסגרת הבור צמודה לגוף. אני יושבת בתחושה של החזקה והניצן יוצא מאזור הבטן התחתונה בתוך הגוף. הוא ירוק, בהיר ויפה והצבע שלו מושך מאוד את תשומת לבי.
לוקחת זמן להיות איתו. שתיקה..
עולה תחושה פנימית של התרגשות ... יש הקלה. שתיקה.. |
שהייה עם התחושה. עולה דימוי. עולות תמונות.
לאחר שימת לב לתחושה הפנימית גופנית- עולה תחושה מורגשת של התרגשות והקלה. |
| יש לי תחושה שהגוף מוחזק מבחוץ. טונוס השרירים בפנים חזק יותר ועולה תחושה של עוצמה בכל הגוף. |
שימת לב לגוף. עולה תחושה מורגשת של עוצמה. |
| אני מסמנת את המסגרת שמחזיקה את הגוף. את דימוי הניצן שצץ לו. את תחושת העוצמה בכל הגוף ומודה על התהליך. |
בסיום התהליך סימון עצמי של מה שרוצים שייזכר בגוף, בתודעה, בתחושה והודיה על התהליך. |
| |
|
| |
| להמשך קריאת המאמר לחץ כאן |
| |
| |
|
|
|
|
