גישת ההתמקדות ( Focusing ), אותה הגה הפסיכולוג- פילוסוף פרופ' יוגי'ן ג'נדלין, מציעה את הנוכחות וההתבוננות כהוויה מרכזית בתהליך. בהתמקדות לוקח המתמקד את תשומת לבו ונוכחותו אל התחושה המורגשת ( Felt sense  ) - תחושה גופנית דרכה אנו חווים ו"מחזיקים" מצבי חיים, בעיות וקונפליקטים. התמקדות בתחושה המורגשת מביאה לתפנית גופנית (Shift ), אשר מובילה לצעד הבא בתהליך. בצעד הבא, שוב מפנה המתמקד את תשומת ליבו ונוכחותו לתחושה המורגשת עד לתפנית הגופנית הבאה וכך הלאה.

בעת ההתמקדות, התחושה המורגשת נחוות לעיתים עמומה, מעורפלת ולא ברורה. על ידי צעדים מסוימים היא עשויה להגיע לכלל מיקוד ולהשתנות.

התמקדות יכולה להביא באופן ישיר את המודעות שלנו וההתבוננות שלנו, לאזור הגבול שבין המודע והלא מודע,border zone"" כפי שקורא לו ג'נדלין. התהליך כולו נע בצורת משפך ממקום רחב וגלוי יותר, למקום צר, ממוקד, פנימי ועמוק.

 

במאמר זה יוצגו התייחסויות והתנסויות הקשורות לתפקידה של העמדה הפנימית המתבוננת והצופה של המתמקד בתהליך ההתמקדות, וכן יוצע המונח - " תצפית כפולה ".

ה"תצפית הכפולה" יכולה להיות אפקטיבית במצבים של הצפה, עוררות רגשית גבוהה ותחושה של חרדה.

הגוף שלנו יודע. הוא לעיתים קרובות נושא את המידע ש"אנחנו" עדיין לא מודעים לו. לקיחת תשומת ליבנו, מיקודה בתחושה הפנימית והבאת הנוכחות שלנו אל התחושה המורגשת, היא תמצית ועיקר תהליך ההתמקדות. אנו מתבוננים וצופים במתרחש בתוכנו. בכדי להמחיש את נקודת המבט של הצופה, יוצג תהליך של התמקדות :  

 

 "לקחתי את תשומת הלב לאזור שמשך את תשומת ליבי במרכז הבטן. היה שם כאב. ידעתי שאכלתי לפני זמן מה, והנחתי שהכאב נובע מכך שאכלתי יותר מדי. התמקדתי במקום שמשך את תשומת ליבי בבטן, הייתי עם הנוכחות המודעת שלי שם. התבוננתי פנימה למקום הזה. המקום בבטן היה מכווץ וקשה כמו כדור שחור מרוכז.... . עלתה אצלי המחשבה שאני מתקשה בלכתוב את הרעיונות שלי. לבטא את עצמי באמצעות המילה הכתובה...לא יודעת איך לכתוב....

 

בתיאור זה, שהוא תחילתה של ההתמקדות, אפשר לראות את נקודת המבט הפנימית-חיצונית. פנימית - זו הנוכחת וחווה את התחושה המורגשת, המניעה את התהליך ומאפשרת תפנית גופנית, חיצונית - זו המתבוננת מנקודת המבט של הצופה.

המתמקדת מתבוננת מתוך סקרנות ועניין על המתרחש בתוכה. מתבוננת על כאב הבטן, מתבוננת על המחשבות שבאות, על ההרגשה הגופנית כשמחזירה את תשומת ליבה לגוף ועל תחושת הבושה שעולה.

התבוננות זו מאפשרת לא להזדהות עם התהליך, אלא לשמור על מרחק המאפשר לתהליך להמשיך ולהתפתח. מחד, המתמקדת אינה נופלת לתוך הבעיות, שוקעת בהן, הופכת להיות הן. ומאידך, אינה בורחת מהן, מתעלמת או מדחיקה אותן. ההתבוננות מאפשרת זאת.

ג'נדלין אומר :" אינך נכנס אל הבעיות. אתה עומד במרחק קצר מהן- רחוק דיו כדי להפסיק את התחושה שהן מוחצות אותך, אך קרוב דיו כדי שתוכל להרגיש אותן" ( ג'נדלין 1978, ע"מ 79 ).